שנקר נ' יו"ש השקעות במקרקעין ופתוח בע"מ - פסקדין

פסק דין

מונחת בפני מחלוקת בין מפרק חברת יו"ש השקעות במקרקעין לבין הועד של ישוב שערי תקווה, ועניינה פרשנות של הסכם שנחתם ביניהם לפני מספר שנים. המפרק טוען, ובצדק, כי ההסכם נועד למעשה לסייע לניתוק הקשר בין החברה לישוב ולסיום ענייני הפירוק. עיקר המחלוקת נסבה אודות היקף פרשנותו של סעיף בהסכם אשר התייחס לתשלום מוסכם שנקבע לעניין דמי היטלים על מגרשים שהועברו לבעלות החברה. סעיף אשר קבע כי סכום זה מייצג את כל המגיע לוועד המקומי ואין לחברה או לכל הבאים במקומה כל חובת תשלום נוספת לגבי אותם מגרשים.

המחלוקת נסבה בשאלה, האם צודקים המפרק וכונס הנכסים הרשמי בטענתם, כי אין הוועד המקומי יכול לדרוש ארנונה שוטפת בגין אותם מגרשים. זאת, לשיטתם, מאשר ההסכם – במסגרתו ויתרה החברה על קרקעות אחרות, יקרות ערך, גילם בתוכו את כל המגיע לוועד.

עיינתי בטענות הצדדים ומצאתי כי, במלוא הכבוד הראוי, לא אוכל לקבל פרשנות זו.

הרציונל הבסיסי החל בכל הנוגע למיסים שוטפים לטובת רשות מקומית, הינו כי חובת הרשות לגבות אותם, ואין היא יכולה להעניק "פטורים", בוודאי שלא תמידיים, לאי-מי; למצער, אם בכוונתה לעשות כן, על הדבר להכתב במפורש בהסכם. זאת, בין היתר, כדי שניתן יהיה לבחון את היקף הפטור, אורכו, זהות הנהנים ממנו, וכיוצא באלו.

לא זו בלבד, כי הסכמה מפורשת בעניין זה אין, הרי שאף לגופו של עניין, לא אוכל לקבל את פרשנותם של המפרק וכונס הנכסים הרשמי, באשר היא נראית סבירה פחות (בלשון המעטה) מן הפרשנות הנגדית. נראה, כי סביר ונכון בהרבה לפרש, כי סעיף "הויתור על תשלום נוסף", קשור להיטלים וחובות העבר מסוג זה אשר רבצו על המגרשים, ואשר היו במוקד הסכסוך בין הצדדים, אותו נועד ההסכם לפתור, וכך לאפשר התנתקות והתקרבות לסיום הליכי הפירוק. מצב זה, בו רשות מקומית מתפשרת מקום בו יש מחלוקת על היטל הרובץ כעת על המקרקעין, סביר בהרבה מפרשנות היפותטית, לפיו היא פוטרת מגרש פלוני מכאן ועד עולם מתשלום ארנונה.

זאת ואף זאת; דווקא טענתו של המפרק, כי ההסכם נועד לאפשר לחברה לחסל את ענייניה ולהעביר את המגרשים לאחרים, מתיישבת יותר עם טענת הועד, כי תקופת הפטור מארנונה הינה "תקופת ההתארגנות" המוגבלת של ששת החודשים נשוא ההסכם, כאשר הכוונה הינה כי לאחר מכן ישאו הרוכשים העתידיים בתשלום. אלא מאי? אם אקח את נוסח הסעיף כלשונו, ואחיל אותו על הארנונה כפי שמבקש המפרק, הרי שהפטור עשוי לחול גם "על הבאים בשמה" של החברה, על כל המשתמע מכך. דבר זה יוצר סתירה פנימית בתוך טיעוני המפרק, שלא לדבר על היותו תמוה, ואף מנוגד להגיון שבדיני הארנונה – אשר ספק גדול אם הינם מתיישבים עם "פטור נצחי" שכזה.

סוף דבר; בנסיבות המקרה, פרשנותו של המשיב – הוועד המקומי – להסכם, היא הפרשנות הסבירה יותר. אי לכך, אין לי אלא לפסוק בהתאם, לקבל את עמדת המשיב ולדחות את עמדת המפרק וכונס הנכסים הרשמי.

בנסיבות המקרה, נוכח טיב העניין, ההסכמה בדבר דרך הדיון והעובדה כי איש מהצדדים לא ביקש פסיקת הוצאות, אין אני מוצאת לנכון להטילן במקרה זה.

ניתן היום, כ"ז טבת תש"ע, 13 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: